יום ד - The "D" Day

Raleigh Grand Prix '77

יום ד
למחרת יום הבוחר, יצאתי לכיוון רח' לוינסקי. המטרה ידועה, לאסוף את אופני- הפרויקט שלי מהחנות של דוד (אופני עוז) שם בוצעה ההרכבה הסופית. כשהגעתי לחנות דוד קיבל אותי בחיוך רחב (גם חנה, אשתו חייכה אלי) - "זהו, כמעט סיימתי" - אמר. למזלי נשארה עוד עבודה, הזדמנות לצלם כמה תמונות, לתעד את השלב הסופי של הפרויקט. אסכם זאת ככה: קיבלתי יחס יוצא מן הכלל, המחירים היו הגיוניים ויצאתי עם תחושה שאני אחזור אליו לכל פרויקט עתידי (כלומר, יום א בשבוע הקרוב). ככה, בלי התנשאות , עם סבלנות ונכונות לעזור.

דוד - "אופני עוז"- לוינסקי 68- ת"א

מבחן הרכיבה וקצת מפרט טכני
האופניים נבנו להילוך אחד ויחיד (סינגל ספיד) לרכיבה בעיר, כשזריזות וסטייל הן מילות המפתח. הילוך יחיד משמע, מינימום תחזוקה. הלבשתי לאופניים צמיגים 23 מ'מ ואם חששתי שמא מהמורות הכביש יעברו ישר לעצמותיי, שמחתי לגלות עד כמה שלדת הפלדה הישנה והטובה סופגת את החבטות מהשטח ומרככת את הרכיבה.
חיוך דבילי הצטייר על פניי במעלה רח' צ'לנוב. בלי מאמץ אני מדווש על האופניים שלי, שקטים וצנועים כמו נזיר בודהיסטי אך עם האלגנטיות והמהירות של סוס ערבי. כידון ה"מוסטאש" מאפשר מיקום טבעי של הידיים ומפחית את הלחץ על פרקי היד והכתפיים. יחס התמסורת הוא 2.6 - 42 בפלאטה הקדמית ל16 בגלגל השיניים האחורי (69 gear inches). הגלגלים הורכבו על ידי דוד עם חישוקים פשוטים של Alexrims קשורים לנאבות משומשות שלFormula בקדמי ו Shimano באחורי. הצמיגים הם זמניים עד שאקבל בחודש הבא זוג Vittoria Rubino Proבצבע לבן (קצת בלינג בלינג לא יזיק).
נעים לדהור מהר ברחובות עירנו, אולם עם חיות הכביש המקומיות רצוי וכדאי להצטייד בזוג בלמים אמינים. פה יש מקום לשיפור. הבלימה בRaleigh איטית. דוד אומר שזה עניין של זמן, שצריך להתרגל לזמן התגובה של הבלמים, כלומר, מהרגע שאני לוחץ בידיות ועד שהאופניים נעצרים לגמרי. אני ממש לא סגור לגבי סוגייה זאת. בלמים איטיים ונהגים ישראלים זה מתכון מסוכן.
בסך הכל האופניים נוסעים כמו חלום. בזמן הרכיבה אני נזכר פתאום איך כל זה התחיל כהרמת צינורות חלודים והפליאה שוטפת אותי בשמש החמימה של החורף התל-אביבי.

מבסוט :)

על צינורות וקבצים

הרהרתי, למה לכל הרוחות כך נשאבתי לפרויקט הזה של שיפוץ\ מיחזור אופניים. למה אני לא מצליח כבר חודש לעסוק בעיסוקים ה"רגילים" שלי?

פרויקט עגול
קודם כל חייב לומר שיש בפרויקט כזה משהו מושלם מבחינת התזמון והעלויות- תמורות הנפשיות. זהו פרויקט של חודש-חודשיים. כזה שמתחיל בפייד-אין קצר והסוף שלו, מאד גשמי, ברור וקל יחסית למימוש. פרויקט עגול עם תוצאה מגניבה: זוג אופניים.

מה קסמו של זוג אופניים
כל מה שאומר פה עכשיו הוא בגדר הקלישאות הידועות מראש אצל כל חובב התחום, כמובן. אך עם זאת, קלישאות עוטפות בתוכן גרעין של אמת. מלבד זאת, מה? למה להצטדק עכשיו?
אני אוהב אופניים, לא יודע מתי זה התחיל. לא תמיד רכבתי, אבל משהו בכלי עצמו תמיד משך אותי. הרמוניית הצורה מזכירה ארכטיפים נסתרים של התרבות האנושית כולה. עוד יתגלו באיזו מערה, ציורים פרה-היסטוריים עם מוטיבים שמזכירים אופניים. כן, בטח. כל זה בלי שעוד אמרתי מילה אחת על חוויית הרכיבה. לא על זה אני רוצה לכתוב פה.
זוג אופניים גורמים לי לסובב את הראש כאילו הייתי מתבונן באישה החולפת על פניי. ככה. זוג אופניים יפים הם סקסיים, יש בהם הרמוניה ותנועה. יש אלגנטיות או חספוס. יש להם אישיות ששופעת החוצה ומי שרגיש ליופי הזה מגיב, מסובב את הראש.
בחורות על אופניים? נו טוב, זה באמת משהו שדורש התייחסות נפרדת. ונושא הattitude.

צינורות vs קבצים
לפרנסתי, אני בונה אתרי אינטרנט. חוץ מזה אני מוזיקאי, די פעיל הייתי אומר. מרכז העבודה האמנותית שלי מבוסס על יצירות אלקטרוניות, על ידי פיתוח מערכות אלקטרוניות custom made. במקור כלי הנגינה שלי הוא סקסופון. זה הכלי הראשון שלי. עוד צינור. לא מזמן חוויתי סוג של משבר עם האלקטרוניקה, בעיקר, התעייפתי ממערכות מבוססות מחשב. רציתי משהו "גשמי" יותר, רציתי "חומר". המשבר הזה הוביל אותי לפיתוח מערכת חדשה נטולת מחשב, בה הסקסופון תופס מקום מרכזי כמחולל צליל. עדיין, נאמן לעקרונותיי האמנותיים, אני עוסק בחומרים "נדיפים" הם ישנם בעת הביצוע ומתנדפים ונעלמים כשהביצוע מסתיים. ככה אני מבין את זה וככה אני אוהב את זה.
המעבר מעולם הקבצים לעולם ה"חומר" ריתק אותי. פתח בפניי אפשרויות מעניינות אין ספור. ומכאן הקרין ישירות לנושא האופניים. יש לי זוג נחמד, מהיר,מפנק וסיני על כל מכלוליו העכשוויים. אבל לא מסופק עם זה, רציתי משהו אישי יותר. אופניים שיהיו הביטוי האישי שלי.
לפרק, למיין, לנקות, לחפש חלקים, להחליט על תצורתם של האופניים. לגעת בפלדה ולקבל בסוף כלי קסום. אובייקט. ולרכב עליו בסוף התהליך. עשייה עם attitude. עם אמירה.
לכן כבר יותר מחודש אני לא מנגן, שלא לדבר על לבנות אתרי אינטרנט.
תכף הפרויקט הזה יגמר. וטוב שכך, על כל מה שמשתמע מכך.
יש לי זוג "סנטוריון" במרפסת. שום דבר מיוחד. אני חושב אולי על הפרויקט הבא.