פיקסיז בכל מקום!

חזרתי.
משהו קרה לי שעל פניו יכול להישמע טריוויאלי לגמרי, אך למעשה חולל בי סערה פנימית. מעין לידה מחדש. -"לא שוב מיסטיקה ואופניים, פליז!" - קוראי הנאמנים יגידו. טוב, אז לא מיסטי. אבל בעל משמעות רבה. אוקי?
בספטמבר אשתקד סיימתי לבנות את אופני הפיקסד גיר (fixed gear) הראשונים שלי, להלן, פיקסי. מאז שעליתי עליהם, כל חוויית הרכיבה השתנתה מן היסוד. מעתה לרכב על אופניים זה סיפור אחר לגמרי.
רבות כבר נכתב על תופעת הפיקסי שפשה על העולם בעשור האחרון ובארץ מתחיל לתפוס תאוצה. למי שזקוק להסבר מה זה פיקסי ומה ייחודי בזה, תרשו לי להפנות אתכם לחפש מידע אודות אופני פיקסי ברשת. הנה כמה מילות מפתח: fixed gear, fixie, track bike. אם בכל זאת אין זה מסקרן מספיק בכדי לפתוח בחיפושים, אוסיף רק שפיקסי הם אופניים ללא פריילוף או במילים פשוטות, גלגל השיניים האחורי מחובר ומקובע לגלגל.
שמעתי בעבר שרכיבה על פיקסי ממכרת ועל הקושי העצום לחזור לרכב על אופניים "רגילים" - קרי, עם פריילוף. הכל נכון. קבלו דיווח ישיר: רכיבה על פיקסי ממכרת.

לקח לי זמן להתארגן על עצמי. רציתי לחזור לכתוב ממקום שמח וענייני אך לא מתלהב מדי, כי תכל'ס, מתלהבי הפיקסיז זה די פאטטי. אז בואו נסגור רגע את הסוגיה המטרידה הזאת: אני עדיין מתלהב- קראו לי פאטטי. אני כבר אטפל בזה. זהו, סגור. עכשיו אפשר להמשיך?

אחד ההבטים המעניינים ברכיבה על פיקסד גיר היא מידת ההתערבות הפיזית של הרוכב. כל הגוף עובד, גם המוח עובד לא מעט. מכיוון שגלגל השיניים האחורי מקובע לגלגל, אין מנוס מלדווש כל הזמן - זאת התופעה הראשונה והמידית שרוכב פיקסי חווה. בניגוד למה שהתרגלנו באופניים ה"רגילים", פה התנועה עצמה מניעה את הרגליים ואין אפשרות להניח את הרגליים ושהאופניים ימשיכו לנוע (coasting), על פיקסי גם בירידות מדוושים.

התיאור היבש והחיוור משהו בפסקה הקודמת לא משקף את החוויה כפי שהיא במציאות, מדובר פה על חוויה פיזית המשולה למחול. תנועות הגוף מחייבות מודעות והקשבה. תנועה הרמונית של הגוף על האופניים היא חיונית. ההרמוניה הזאת היא המפתח לשליטה באופניים. בסופו של דבר, הקשר הישיר והבלתי אמצעי עם האופניים הוא הגורם ההתמכרותי. הרוכב והכלי ישות אחת הם.

Colnago Pista

מעט רקע

אופני פיקסד גיר קיבלו את ייעודם ותהילתם במסלולי ה"ולודרום" או בשמו באנגלית Track ובאיטלקית Pista , מסלולים עגולים או אליפטיים בהם רוכבים מקצועיים או חובבניים מתחרים במהירויות גבוהות תוך כדי סיבובים בלתי פוסקים. שם המשחק הוא מהירות. לצורך זה נוצרו אופני טראק, מינימליסטים, ללא תוספות, רק שלדה, כידון וגלגלים, ממוקדים למטרה לאחת: לנסוע מהר יותר. אה, גם בלמים אין. אז מה עושים? טוב, במסלול או בתחרות אין צורך בבלמים כי אין מצבים שדרושה עצירה פתאומית, למשל. והעובדה שהגלגל שיניים מקובע לגלגל האחורי, מאפשרת להאיץ אבל גם להאט עד לעצירה-הדרגתית- ומוחלטת.

תת-תרבות

השימוש באופניים מסוג זה הפך לפופולרי בקרב השליחים בניו יורק, בגלל יעילותם, יכולת תמרון גבוהה בכבישים העירוניים, וצימצום למינימום תקלות. טכניקות רכיבה מורחבות ומירוצי אופניים לא ממש חוקיים הצמיחו תת-תרבות שהילה של מגניבות עפפה אותה. תת-תרבות זאת התפשטה במטרופולין הגדולות גם בארה"ב וגם באירופה. תעשיית האופניים קלטה את הפוטנציאל והחלה לייצר מזון להזנת מפלצת המגניבות. אופנה, אביזרים, כל מיני "must", וגם אופניים סינים, איך לא, בעצם כל הקרקס שמלווה תופעות מסוג זה.
אך לא רק. יהיה מאד צר לסכם את תופעת הפיקסי ברבדים שתחיים כל כך. חויית הרכיבה לחוד ואפנה ומגניבות לחוד, יש בדבר הזה הרבה יותר מסתם coolness
אפני פיקסי שהם לאו דווקא אופני "ולודרום" אלא אופני עיר ראדיקאלים, מתהדרים גם הם בשימוש בבולם קידמי בלבד במקרה ה"פחות טוב" והעדר בלמים במיקרה הטוב (סלחו לי על האירוניה).

מצב תודעת

יאפני פיקסי שאנו רואים היום בחוצות הערים הגדולות הם כאמור, כלי תחבורה ראדיקאלים. מיומנות ושליטה חשובים לא פחות מריכוז. רוכב פיקסי מחדד את חושיו, פיתוח של ראייה ושמיעה מרחבית הוא הכרחי, כמו חיה שמוכנה לתגובה בנוכחות הטורף, כך גם רוכב הפיקסי לא ינום ולא ישן, וסביר להניח שגם לא יקשיב למוזיקה באזניות בזמן הרכיבה.

הפיקסי שלי

מהרוח אל החומר

הפקסי הראשונים שלי נבנו על שלדת פיז'ו משנת 81. השלדה הזאת הייתה שייכת לידידי רונן. היא היתה קצת גדולה בשבילו, אז החלפנו. הוא קיבל את הפיז'ו שלי שהתאימה לו והוא נתן לי את שלו שהתאימה לי. אגב, רונן בנה עם השלדה ההיא סינגל ספיד יפים מאד. השלדה שלי נשלחה לניקוי חול וצבע. ארנון פישר, חברי היקר מגורדון בנט פיקד על מלאכת הצביעה. אדום בחרתי, ואדום קיבלתי. קראנק של קאמפניולו עם פלאטה 44 שיניים של Origin8, פדאלים לבנים של Origin8 שאני מאד ממליץ עליהם, גריפים של Ouri וידית ברקס של Goldfinger הזמנתי מאיביי. הצמיגים הם Vittoria Rubino Pro, גם הם מצוינים. לחישוקים של Ambrosio חיברתי נאבות יעודיות של Formula (ניתן להשיגן בגורדון בנט).

קהילה

פיקסיז הופכים להיות חלק מהנוף התל-אביבי. כל יום אני מגלה רוכבים חדשים, אופניים חדשים שלא ראיתי קודם. אם עד לפני כשנה היתה זאת ממלכה של מעטי מעט, היום התמונה השתנתה, יש פיקסיז בכל מקום. סימני הזיהוי ברורים, בין אם בגלל סגנון הרכיבה האופיינית בין בגלל האביזרים הנלווים. ב1 למאי ארנון מגורדון בנט אירגן אירוע ראשון מסוגו בארץ, מפגש פיקסיז בדרייב-אין בת"א שכלל בירות, החלפת חלקים ומירוץ נושא פרסים. לא הייתי שם. באותו יום שהיתי בברלין בחברת חברים לשיגעון האופניים. חיפשנו אוכפים מגניבים בשווקים. מי שהיה דיווח על אירוע מוצלח ומבדר מאד.
אסיים עם משפט ששמעתי מפיו אחד הרוכלים בשוק הכרמל: "גברת, אל תגידי 'ראיתי ולא קניתי, איזה אבלה הייתי'!"

שמח בדרייב-אין

אנטרופולוגי

לא קל לחזור. אחרי חופשה בת שבועיים באירופה, החזרה לארץ לא קלה. היינו באיזור אלסז שבצרפת וביער השחור בגרמניה. גם בילינו יומיים בבזל. כמות האפניים היפים שראינו במהלך הטיול לא הותיר בי ספק שאירופה היא גן עדן של אופניים. ישנים, שמורים, גאים עד שזה צרב בעיניים. מודה אני, הקינאה אכלה אותי מדי פעם לנוכח המראות. בלי הדר ובלי שופוני, התגלגלו אופניים בני 30, 40 וגם בני 50 ברחבי הערים האירופיות שביקרנו, בטבעיות ובאצילות שקטה, כי תמיד היו שם ולעולם אף אחד לא ערער על כבודם, על זכותם ועל מקומם בכביש. לעולם לא פסקו להתגלגל גם כשמעצמות אסיה התעוררו ודרסו בצמיג גס את הרחובות הדשנים של היבשת הזאת. אני מנסה לא ליפול בפיתוי של להשוות עם מה שקורה אצלנו, עם יצר החדשנות עם תיאבון של מגרסה, עם הזלזול לישן מעצם היותו ישן. אסתפק בלשים כמה תמונות שצילמתי כי עדיף לחייך במקום להתבאס.

בזל
אני יודע שלא גיליתי שום דבר חדש, שזה משהו ידוע לכל. וסליחה אם זה נשמע קצת פרובינציאלי, אך תרבות רכיבת על אופניים לא השאירה אותי אדיש. שבילי אופניים יעודיים, שילוט ברור, רמזורים לרוכבים, החלוקה השיוויונית של הכביש, בין תחבורה ציבורית, מכוניות פרטיות ואופניים המחישו את הפער העצום בינינו לבינם. יש משהו בסדר המופתי הזה, בשקט שבו הכל מתנהל, גם כשהכביש סואן והשעה היא שעת שיא. אין צופרים, אין ידיים מתנופפות בזעם, ואין חילופי קללות. יש כן, תרבות אדיבה, קיים מושג כזה "לתת זכות קדימה" בלי שצריך לדרוש אותו או לגנוב אותו או לכופף אותו. אידיאלי? מציאותי!

תל אביב
לאחר שחזרנו, אשתי הושיטה לי פלאייר שהגיע מיעריית ת"א בו מכריזים על "חודש אופניים". "יפה", חשבתי, "אמריקה!" - שימו לב, אמרתי אמריקה ולא אירופה, כי למה להעלות את רמת הציפיות כל כך גבוה?ייתכן שעיריית ת"א רוצה לעודד את תושביה לרכב על אופניים על ידי שיפור תנאי הרכיבה ברחובות העיר ולהעלות את המודעות אודות היתרונות הרבים שכרוכים בשימוש באופניים בעיר לעומת מכוניות ושאר מזהמים ועל הדרך גם להקל על בעיית החניה ועומס התנועה. דוגמא למאמצים שמושקעים בפרויקט הוא שיתוף הפעולה בין העירייה והמשטרה בניסיון לצמצם את הפגע של גניבת אופניים שפושה על העיר זה זמן רב. אולי גם אנחנו נהפוך לאירופה? נו, טוב...תרשו לי להיות סרקאסטי פה.

רענן הוא שכן שלי. פה עם Bottechia city bike מיבוא אישי

שד' רוטשילד כמשל
יגידו לי "הכל טוב ויפה באירופה, עם הסדר והנימוסים, אך ראה אותנו, ספונטניים ובעלי מזג חם, עם כושר האלתור והחוצפה הייחודית כל כך" כל זה נכון, הנה סוד הקסם שלנו. זהו? אפשר להמשיך? שדרות רוטשילד הוא ציר התנועה העיקרי שלי. אומר את זה במבוכה מסויימת, אך מה לעשות? זה איזור המחייה שלי מזה יותר מעשור. שני שבילים מסומנים בבירור על השדרה, אחד להולכי רגל ואחד לרוכבי אופניים. הידעתם?
בחלוקת השדרה לשבילים יעודיים יש היגיון בריא. רוכבי האופניים ינועו בזריזות ובבטחה, בזמן שבשביל השני עוללים, כלבים, קשישים והולכי רגל על גווניהם לא יצטרכו לדאוג שמא ייפגעו מרוכב אופניים או קורקינט, שלא נדע מצרות. האם מישהו מתייחס לחלוקה הזאת? בקושי. האם יש לעירייה מה לעשות בנדון? חוץ מלהציב שילוט או לפתוח במסע הסברה, אין הרבה מה לעשות. כי זה מרגיש כאילו זה טמון בדי-אן-איי שלנו, בספונטאניות הלבנתינית החיננית שמושכת כתף, מכיוון שלאף אחד לא באמת איכפת ובשביל האופניים הולכות אמהות בשתיים עם עגלות תינוק שתיים בדרכן לכוס קפה וחוסמות את כל רוחב המסלול עם תנועותייהן העייפות. ובעלי כלבים מטיילים עם כלביהם כשרצועת הכלב מתוחה לכחמישה מטרים אורך ונפרסת על השביל כמו מלכודת מוות ממלחמת וויטנאם. וכמה תאונות או כמעט תאונות יכולנו למנוע עם פחות שימת קצוץ ויותר שימת לב ושכל ישר. כי ככה זה פה. ת"א זה לא בזל ושום תכנית עירונית לא תצליח לשנות את זה.

תהיות של רוכב אופניים בקיץ התל אביבי

יובל בהלם תרמי בת"א

הקיץ עושה סיבוב נוסף במחוזותינו, אפשר כבר להרגיש את נוכחותו המעיקה פוקדת את דלתנו בנקישות רכות תחילה ובהלמות חום זועמות, או טוטו. לא שאני מתלונן, חלילה, יש לקיץ התל אביבי קסם מסוים (ראוי לציון המראה הקיצי של בנות עירנו). ולא בכדי אני מזכיר את עניין המראה. נכון שרכיבה על אופניים יכולה להטיב עם היקף המותניים, אבל, הי! המראה המיוזע והמבט חסר המיקוד של זומבי מוכה חום לא בדיוק מחמיא לנו. שלא לדבר על החולצות הרטובות כמו סחבות אחרי ספונג'ה ושאר החושים המעורבים בזה. אוי החולצות הרטובות...איך אפשר בכלל להגיע לפגישת עבודה על אופניים! וכל שנה אותו סיפור. כל שנה אני מחפש תשובה והיא מסתכמת בחולצה חלופית, מגבת ודאודורנט בתיק. השנה החלטתי לחפש פתרון פונקציונלי ויצירתי יותר.

יעודי לא לי
בתור התחלה, חיפשתי באינטרנט מה יש לשוק להציע. ובכן, רוב חולצות טי המיועדות לרכיבת אופניים עשויות מחומרים מנדפי זיעה, עם פיצ'רים ייחודיים לנוחיות הרוכב, כגון גב החולצה ארוך שמגן על גב הרוכב מפני חשיפה לשמש, כיס אחורי עם רוכסן, לנשיאת חפצים קטנים כמו טלפון, נגן מוזיקה או חטיף, תפרים "שטוחים" למניעת שפשופים, וגזרת השרוולים ללא תפרים בכתפיים, מה שמונע חיכוך מיותר עם הכתפיות אם נושאים תיק גב. גם שילוב של בדי רשת באזורי טעוני אוורור, וכו'. הכל טוב, אך לא הכל יפה...

ספורטיבי

חולצות ג'רזי הן הבחירה הטבעית כמעט בכל ענפי הספורט שזיעה היא חלק בלתי נפרד ממנו. ספורטאים לא מרגישים עקבות כלשהן כשלובשים את בגדי הספורט. אבל מה קורה בקרב רוכבי אופניים עירוניים שעיסוקם בדו גלגלים אינו לשם הספורט?

אישית, קשה לי לראות את עצמי מסתובב בעיר עם חולצה בוהקת בצבעים עזים כמו בסרט הודי. ואני לא לבד בעניין זה, אני יודע. אה, קורקינט חשמלי לא בא בחשבון.

ניסיתי לבדוק אילו אפשרויות נוספות ישנן בהישג יד, אך לפני כן, קצת שיעורי בית. בדקתי את הערך "ג'רזי" בוויקיפדיה משוכנע שאמצא שם תשובות מושכלות. אז לא מצאתי, אבל אשים את המידע בכל זאת כדי לחסוך למישהו אחר את הטרחה.

wikipedia: jersey

Cycling jerseys of specific colour or pattern represent certain statuses in cycling - such as the maillot jaune (yellow jersey) of the leader of the Tour de France, or the rainbow jersey. Cycling jerseys are usually made of synthetic microfiber material to aid in wicking sweat away from the skin to allow it to evaporate. The main garment of an ice hockey uniform, which was traditionally called a sweater, is increasingly know as a hockey jersey. This garment, along with Basketball jerseys which are usually sleeveless and baseball jerseys which are usually button up, have become fashion accessories.

ג'רזי הוא חומר סינתטי ולא כולם משלימים עם התחושה של בגד סינתטי על הגוף. כותנה, לעומת זאת, אמנם טבעי , לא עושה את העבודה. כותנה סופגת את הלחות אבל תהליך הייבוש הוא אטי ומי בכלל רוצה להסתובב עם חולצה רטובה שאגב, היא קרקע פורייה לבקטריות אחראיות להוצרות ריח הזיעה.

חברות ספורט מפתחות חומרים עתירי טכנולוגיה ליצור ביגוד ספורטיבי ייעודי. הלכתי לחנות ספורט לבדוק את הסחורה...מה אני אגיד...זה נחמד, זה ספורטיבי, זה גם מבריק. אוי,נו...לא נועדו לי כנראה.
האם חולצת ריצה גם מנדפת זיעה? התשובה היא כן. מדוע אני שואל? כי עוד לא ראיתי אצנים בשד' רוטשילד עם חולצות שצועקות "הנני כאן" אלא יורם גאון. מה כבר ביקשתי? חולצה סולידית שעושה את העבודה ושלא משנה באופן רדיקלי את המראה היומיומי הרגיל שלי.

אפנתי
זה הזמן להתייעץ עם ידידי היקר ארנון בעל החנות, הסגנון והחזון, גורדון בנט ברח' המלך ג'ורג' בת"א.
ארנון, תן לקוראים מבוא קצר על גורדון בנט
גורדון בנט הוקם בעיקר בגלל התחושה שנמאס מהשלטים הרכובים המסתובבים בפארק הלוך וחזור, המראה המונוטוני ותחושת המשובטות.
ההחלטה נבעה מהרצון לפתח את תרבות האופניים בתל אביב ובכלל בערים צפופות, להדגיש אמירה אישית, לשלב את אישיות הרוכב ולנסות ולייצר אורח חיים טבעי, אופנתי, המבוסס על תנועה עירונית על זוג אופניים.

בענייני לבוש, אני מחפש חולצה שמנדפת זיעה, עדיף בלי לוגואים גדולים, אם אפשר.
בגדי הרכיבה בגורדון בנט, עשויים כולם בדים נושמים ומנדפי זיעה; חלקם מודפסים ומשלבים אלמנטים מעולם האפנה ה"מסורתית", הדפס המעויינים המוכר, כיתובים שנונים או שימוש בצביעה מיוחדת דמוית צבעי גואש.
לצד חולצות הרכיבה המודפסות תמצא את ליין ה"קז'ואל" שמבוסס למעשה על חולצת T רגילה, ארוכה יותר באזור המותן על מנת לכסות על הגב בזמן הרכינה קדימה ברכיבה ועשויה מ 100% פוליאסטר מנדף. החולצות חלקות ולא מודפסות ואפשר להנות מהן גם כשלא רוכבים.

שמע, אני לא חזק ברזי האפנה וגם המותגים עצמם זרים לי לגמרי, אבל חייב לומר שמלבד חולצות, ראיתי כמה פריטים ואביזרים מאד יפים בחנות.
חוץ מהביגוד ה"מקצועי" החנות כולה מוקדשת לאפנת הרחוב ולמותגי האופנועים, הסקייט והאופניים עם דגש חד משמעי וברור על עולם האופניים. למשל: CHROME - מותג תיקי השליחים מסן פרנסיסקו הנמכר ביותר בעולם.
SWRVE - בגדי רכיבה קז'ואל: ג'ינסים מתקפלים אשר חושפים מחזיר אור בחלק הפנימי, חולצות יומיומיות מנדפות זיעה ועוד. TWIN SIX - מותג חולצות הרכיבה המקצועיות המציע גם חולצות T יומיומיות עם הדפסים מעולם האופניים. ועוד שלל מותגים ובגדים מגניבים שמוסיפים צבע לאפור של האספלט...

אקולוגי
אופציה נוספת ומעניינת מאד היא חולצות מבד המורכב מכותנה (30%) וסיבי במבוק(70%). אלו נחשבות לחולצות אקולוגיות ומה שמעניין פה היא העובדה שבמבוק מנדף לחות, מתייבש מהר מאד, הוא נעים למגע, עמיד מפני כביסות והכי חשוב, במבוק פועל כחומר אנטיבקטריאלי טבעי. כך לפחות מצהירים יצרנים ומשתמשים רבים שכתבו את התרשמותם אודות חולצות הבמבוק בפורומים שונים. לי זה נשמע כמו הפתרון האולטימטיבי. הוספתי לינק למטה של בלוג עם המון מידע על בגדי במבוק. שווה בדיקה.

הלם תרמי
אור קטן מנצנץ בקצה המנהרה. הפתרון יבוא כנראה מהשילוב הנכון בין כל האפשרויות. אולי הקיץ לא ימחק לי המבט של זומבי אחרי רכיבה בכבשן תל אביב. חולצות אוכל להחליף אך לא הפרצוף.

קישורים
Bamboo facts
www.gordon-bennett.co.il

אופניים לאישה

Centurion LeMans '81
השלמתי בשעה טובה ובעיתוי מושלם, אופניים מתנת יום הולדת לאשתי.
נקודת הפתיחה הייתה שלדת Centurion, שנת 81 שרכשתי מזמן. מהאופניים המקוריים שמרתי רק את השלדה, המזלג, הציר המרכזי, הקראנק והפלטה 38 שיניים (Sugino). בדומה לRaleigh שלי, גם לCenturion היה קראנק מחובר בחתיכה אחת עם הפלטה הגדולה, לכן בלי להתלבט ניסרתי את גלגל השיניים הגדול ושוב קיבלתי קראנק מותאם לאופני סינגל ספיד.

שלדת האופניים לפני ה"מהפך"

קראנק ופלטה 38 שיניים אחרי ניסור ומניקור

גבר מפנק
מכיוון שאהובתי בחורה עדינה, סידרתי לה יחס העברה די קל, 38 שיניים בפלטה הקדמית ו21 שיניים בגלגל השיניים האחורי, שלא תעבוד קשה בעליות. העיקר שתהייה לה רכיבה מפנקת. כשהיא מבסוטה כל הבית מבסוט...

גלגל שיניים אחורי - 21 שיניים

סטיילינג
כשמדובר בגברת שלי, סטיילינג זה לא עניין של מה בכך. שרית מבינה דבר או שניים, ותובנותיה האסתטיות ממוקדות מאד. ידעתי שהמראה שאני מחפש עבור האופניים שלה, הוא שילוב של ווינטאג' ועכשווי עם קוים נקיים.
אחרי ניקוי חול אצל יגאל, לקחתי את השלדה למצבעת חיים לוי לצביעה בתנור, בצבע שמנת עם שכבה נוספת של לכה שקופה שמוסיפה גם חוזק וגם ברק. הזמנתי מחו"ל את הכידון היפיפה הזה שנותן לאופניים את ניחוח הוינטאג'. הכידון הזה הוא רפליקה של כידונים שהותקנו באופני tourisme בדגמים לנשים. כידונים כאלה אפשר למצוא בקטלוגים של אופני פיג'ו משנות ה'60 עד '80. הכידון שטוח וצר עם הידיות מופנות לכיוון הרוכב. בקצות הכידון הלבשתי ידיות גומי (Oury Grips) בצבע ירוק וכדי להתאים את צבע הידיות, ביקשתי מהרפד השכונתי לרפד את כיסא האופניים בסקיי ירוק שרכשתי בשיטוטיי ברח' נחלת בנימין. ברגי הקראנק ובורג מוט הכיסא נצבעו בשחור וביחד עם מוט הכיסא והחישוקים השחורים משלימים את המראה העכשווי והמינימליסטי.



התות שבקצפת
אם כבר רציתי אופניים אישיים לאשתי, מה יותר אישי מאשר headbadge חינני, עבודת יד? אחסוך פה במילים. תמונה אחת תעלה על כל התיאורים הצפויים.

headbadge




נמל יפו, משפחה ואופניים